רשם הקבלנים, האחראי על רישומם וסיווגם של הקבלנים בישראל,קובע את מהות והיקף העבודות שמותר לקבלן לבצע. הרשם הינו גורם שלטוני בעל סמכויות עם מאפייני פיקוח ורגולציה, המופקד על הסדרת תחום עבודות הנדסה הבנאיות והחלטותיו עשויות לפגוע ביכולתו של קבלן לפעול בתחום הבנייה. כך, למשל, כאשר מחליט הרשם להוריד את דרגת הסיווג של הקבלן בשל אי עמידה בדרישות החוק, כפי שאירע במקרים שנדונו בפסק דין זה.

פסק הדין שניתן לאחרונה** עוסק באחת השאלות החשובות המעסיקות חברות קבלניות הנקלעות לקשיים כלכליים ונמצאות בהליכים בבית המשפט של חדלות הפירעון והיא סמכותו של רשם הקבלנים לשנות את דרגת הסיווג הקבלני של החברה בתקופה זו גם מבלי לקבל את אישור בית המשפט המחוזי הדן בחדלות הפירעון.

במקרים שנדונו נקלעו החברות הקבלניות לקשיים וניתן לגביהם צו הקפאת הליכים על-ידי בית המשפט המחוזי ולאחר מכן אושר ע"י בית המשפט המחוזי הסדר נושים.

בשני המקרים, לאחר בדיקה שביצע החליט הרשם על הורדת סיווגה של החברה הקבלנית. בתגובה הגיש הנאמן בהסדר הנושים בקשה למתן הוראות לבית המשפט המחוזי/לחדלות פירעון, וזה הורה על ביטול החלטתו של רשם הקבלנים.

בית המשפט המחוזי סבר כי רשם הקבלנים לא היה רשאי לשנות את דרגת הסיווג של החברה בלא ליטול רשות ממנו, מבית המשפט המפקח על ביצוע הסדר הנושים,בין היתר משום שהחלטת הרשם עלולה לסכל את הסדר הנושים.

על החלטות אלו השיגה המדינה שיוצגה ע"י עו"ד מיכל ברנדשטיין מפרקליטות המדינה.

בפסק דינו התקדימי של העליון נעשתה לראשונה הבחנה בין מקרים בהם מבקש הרשם להפעיל את סמכויותיו מכוח העילות הרגילות (כישורים מקצועיים) ועילות משמעתיות, לבין מקרים בהם הוא מבקש להפעיל סמכויותיו ביחס לחברה שהחלו בעניינה הליכי חדלות פירעון.

בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי בשני המקרים, שעליהם השיגה המדינה, הורדת הסיווג לא נבעה מעצם כניסת החברה הקבלנית להליכי חדלות פירעון.

בית המשפט העליון קבע, לראשונה, כי הפעלת סמכויות רשם הקבלנים לשינוי הסיווגים היא לא בגדר "הליך" עליו חל צו הקפאת ההליכים וממילא שלא מחייב קבלת רשות להפעלת הסמכות. כמו כן סבר בית המשפט העליון כי אין מקום להעמיד חברה קבלנית שנקלעה לחדלות פירעון, במקום טוב יותר (בהקשר להפעלת סמכויותיו של רשם הקבלנים) מחברה קבלנית המתפקדת באופן בריא ורגיל.

עוד נקבע כי הטלת החובה על רשם הקבלנים לפנות בבקשה מבית משפט המחוזי/לחדלות פירעון לפני הפעלת סמכויותיו, תפגע ביעילות ההליך המינהלי. בית המשפט המחוזי/לחדלות הפירעון מתרכז בעיקר בשיקולים הנוגעים לדיני חדלות הפירעון, ועל כן עלול לתת משקל נמוך מדי לאינטרסים שהם מחוץ ל"עולם חדלות הפירעון", אותם שקולים ציבוריים שאמורים להישקל ע"י רשם הקבלנים.

בנוסף, הותרת המצב המשפטי כפי שנקבע בהחלטות המחוזי, תיצור מצב לא-תקין לפיו בית המשפט שם את עצמו בנעליה של הרשות המינהלית; לרשם המומחיות בתחום עיסוקו ולבית המשפט של חדלות פירעון אין את הכלים והאמצעים העומדים לרשותו של הרגולטור ואין את המומחיות הספציפית הנדרשת כדי להתמודד עם הנושאים המורכבים המסורים לסמכותה של הרשות המינהלית.

יחד עם זאת, על רשם הקבלנים לתת גם משקל לעצם הימצאותה של החברה בהליכי שיקום והבראה. מלאכת הפעלת שיקול הדעת ועריכת האיזונים בין השיקולים הרלוונטיים נתונה בידיו וחובה עליו לתת משקל לסיכויי השיקום וההבראה של חברה הנמצאת בהקפאת הליכים.

לסיכום, כאשר הרשם מבקש להפעיל את סמכויותיו מכוח העילות הרגילות והמשמעתיות, ביחס לחברה שהחלו בעניינה הליכי חדלות פירעון, אין הוא נדרש לקבל אישור מבית משפט של חדלות פירעון. זאת, אפילו החל בעניינה של החברה מהלך של שיקום והבראה בפיקוח בית המשפט. לעומת זאת, אם מבקש הרשם להתלות את סיווגה של חברה קבלנית אך ורק מן הטעם שזו נכנסה להליך חדלות פירעון, אין הוא רשאי לעשות כן, בלא לקבל את אישור בית המשפט של חדלות פירעון, ובלבד שהוחל לגבי החברה מהלך של שיקום והבראה.