קבלן שלא רשם דיירים בטאבו כמתחייב נקנס על ידי רשם הקבלנים

(פורסם בעיתון גלובס מדור נדל"ן )

מאת עו"ד רוני סיגל

ועדת הערר קבעה: קבלן שאינו עומד בהתחייבויותיו לרישום זכויות דיירים בלשכת רישום המקרקעין – מפר בכך גם נורמה משמעתית.

פסק דין יוצא דופן שניתן לאחרונה ע"י ועדת הערר, עפ"י חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות תשכ"ט – 1969 (להלן: החוק) הקובע, כי קבלן שאינו עומד בהתחייבויותיו לרישום זכויות דיירים בלשכת רישום המקרקעין – מפר בכך גם נורמה משמעתית.

החוק דן בפסלות וביטול רישום קבלן בפנקס הקבלנים וקובע מהי התנהגות שאינה הולמת קבלן  רשום. בתקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (ערעור מהימנות והתנהגות בניגוד למקובל) תשמ"ט- 1988 מפורטת רשימת כללים הקובעת, בין היתר, איסור על קבלן להפר חוזי מכר.

החוק קובע, כי "מי שנהג דרך קבע בניגוד לנוהל המקובל במקצועו, כפי שהוגדר בתקנות", אינו זכאי להירשם בפנקס הקבלנים, ואם נרשם יבוטל רישומו למעט מקרים בהם המעשה או המחדל אינם מצדיקים ביטול הרישום, שאז ניתן להסתפק בנקיטת אמצעי משמעת ובהם התראה, נזיפה, קנס והתליית הרישום.

בפסק הדין נדון עניינה של חברה קבלנית, אשר בנתה לפני למעלה מעשור שנים כ- 600 יחידות דיור, אולם לא רשמה את היחידות על שמם של הדיירים בלשכת רישום המקרקעין כמתחייב. אחד מדיירי היחידות הגיש תלונה לרשם הקבלנים, על כך שלמרות חובת החברה לרישום זכויותיו בלשכת רישום המקרקעין בהתאם לחוזה שחתם עם החברה קבלנית, טרם נרשמה היחידה שרכש, על שמו ובכך הפרה החברה הקבלנית את החוזה עליו חתומה.

רשם הקבלנים פתח בהליך משמעתי כנגד החברה הקבלנית, שבסיומו החליט לקנוס את החברה  הקבלנית בסכום של 30,000 ₪ על כך שלא סיימה לרשום את דירות הדיירים על שמם. כמו כן, החליט רשם הקבלנים להתלות בפועל את רישיון הקבלן של החברה לשנה, אלא אם היא תבצע את רישום זכויות הדירות בלשכת רישום המקרקעין בתוך שישה חודשים.

החברה הגישה ערר על החלטת רשם הקבלנים בפני וועדת הערר שבבית המשפט המחוזי בת"א וביקשה כי החלטת רשם הקבלנים תבוטל.

ועדת הערר דחתה את הערר ואימצה את עמדת רשם הקבלנים. רשם הקבלנים היה מיוצג ע"י עו"ד אמיר לוי מהפרקליטות האזרחית מחוז ת"א.

החברה הקבלנית טענה בפני ועדת הערר, כי העיכוב ברישום זכויות הדיירים נגרם ע"י מינהל מקרקעי ישראל, אשר בין היתר סרב לחתום על תוכניות וחוזי החכירה עם הדיירים. לשיטת החברה הקבלנית, לא היה מקום לנקוט נגדה באמצעי משמעת מאחר והאשם בעיכוב ברישום במרשם המקרקעין, רובץ לפתחו של מינהל מקרקעי ישראל, מאחר ולטענותיה, הוא סרב לחתום על המסמכים הנדרשים לשם רישום הבתים כאמור.

לעמדת החברה הקבלנית, מאחר ובחוזה שנערך בינה לבין הדיירים הסכימו הדיירים שאין אפשרות לרשום את הזכויות על שמם במועד קרוב, אין כל הצדקה להטלת סנקציות משמעתיות.

וועדת הערר דנה בטענות החברה בשים לב להוראות ההסכם שבין החברה לדיירים ולהתחייבות החברה כלפי הדיירים לבצע את הרישום "תוך זמן סביר לאחר רישום תוכנית החלוקה של הקרקע".

בנסיבות המקרה מאחר והפרצלציה לגבי המקרקעין באתר, בו הוקמו יחידות הדיור, נעשתה כשנתיים לפני הגשת התלונה לרשם הקבלנים, קבעה הוועדה כי היה לחברה הקבלנית די זמן לבצע את כל הנדרש לרישום הזכויות, ובעיקר לרישום הבתים כ"בית משותף", והיא לא עשתה כן.

ועדת הערר ציינה, כי אדם הרוכש דירה ומשלם עבורה במיטב כספו, בודאי שאינו צריך להמתין 12 שנה ולא לקבל עדיין את זכויותיו המגיעות לו.

כאמור הערר נדחה והחברה הקבלנית חויבה בהוצאות המשפט.