קבלן רשום נגד הממונה על חוק המכר הבטחת השקעות

בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בתיק עמ"נ 23687-02-13 אלמוג ב. ז. בניה והשקעות בע"מ (להלן- אלמוג ב.ז) בפני כ' הש' מרים סוקולוב דן בהחלטת ועדת הערר לפי חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), תשל"ה-1974 (להלן -החוק).

ועדת הערר דחתה את הערר שהגיש הקבלן והותירה על כנם את העיצומים הכספיים שהטיל הממונה על חוק המכר ממשרד הבינוי והשיכון (להלן: "הממונה") על הקבלן, חברת אלמוג ב.ז שהיא יזמית וקבלנית העוסקת בבניית דירות ומכירתן. העיצום הכספי שהוטל עליה עמד על סך כולל של 108,400 ₪.

חברת אלמוג ב.ז חוייבה על ידי הממונה בעיצום זה אחרי הפחתה בשיעור 75% לפי תקנות המכר (דירות)(הבטחת השקעות של רוכשי דירות)(הפחתה של העיצום הכספי בידי הממונה), תשע"א-2011 (להלן: "התקנות" או "תקנות ההפחתה"), בגין אי דיווח לממונה, על ביצוע 16 עסקאות מכר של דירות בפרויקט בניה של הקבלן.

 

חברת אלמוג ב.ז, שהיא גם קבלן רשום המסווג בפנקס הקבלנים לפי חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות תשכ"ט – 1969 בענף בניה- 100 בעלת רישיון קבלן בסיווג בלתי מוגבל סווג 5 הינה חברה קבלנית העוסקת בבניית דירות ובמכירתן.

 

לפי פסק הדין ביום 29.12.11 הודעה ממשרד השיכון מהממונה על חוק המכר כי יש בכוונתו להטיל על הקבלן עיצומים כספיים עקב אי קיום חובת הדיווח על מכירה של דירות, בהתאם להוראות סעיף 4(ב)(א)(1) לחוק.

החברה הקבלנית, אלמוג ב.ז שלחה בתגובה מכתב לממונה על חוק המכר בו התבקש להפחית מגובה העיצום שהטיל עליה והתחייבה שהתנהגותה זו כמפורט לעיל לא תישנה.

 

הממונה החליט בהתחשב בטענות חברת אלמוג ב.ז להפחית לה 25% מסכום העיצום הכספי והפחית 50% נוספים מסכום העיצום הכספי לפי תקנה 2(1) לתקנות ההפחתה. כך שלמעשה המשיב הפחית 75% מהסכום הכולל של העיצומים.

 

חברת אלמוג ב.ז הגישה ערר והלינה על כך שהממונה הפחית שיעור של 75% בלבד מהעיצומים ולא 100% כפי שרשאי היה לעשות בהתאם לתקנות ההפחתה.

 

ועדת הערר קבעה כי העוררת קיבלה הפחתה בשיעור המרבי המותר על פי התקנות, דהיינו – 75% ובכך מיצה הממונה את סמכויות ההפחתה שניתנו לו. ועדת הערר קבעה כי חברת אלמוג ב.ז לא דיווחה מיוזמתה על מכירת הדירות והמתינה עד לקבלת הודעת הממונה. מכאן, שלא עמדה בתנאי שבתקנה 2(2), ולפיכך שיעור ההפחתה הועמד על 75% בלבד. ועדת הערר החליטה לדחות את הערר לאחר שלא מצאה כל פגם בשיקול דעתו של הממונה על חוק המכר.

 

בית המשפט קבע בין היתר כי התנהלות משרד השיכון מידתית וסבירה, עת בחר שלא לפעול באופן מיידי ואפשר לציבור תקופת הסתגלות. העובדה כי המשיב החיל את תקנה 2(2) גם על מוכרים שנשלחו להם בעבר מכתבי כוונה, נובעת כאמור, מתחילתו של מבצע האכיפה והרצון להענקת הזדמנות שנייה למוכרים, ואין בה כדי להעיד על נקיטת מדיניות של איפה ואיפה כפי שנטען ע"י הקבלן אלמוג ב.ז.

נקבע עוד כי חברת אלמוג ב.ז לא פנתה מיוזמתה ולא דיווחה לממונה על מכירת הדירות במועד הקובע (על אף שנשלחה לה בעבר הודעת כוונה), אלא דיווחה על מכירתן רק לאחר שקיבלה הודעה על הכוונה להטיל עליה את העיצום הכספי ולאחר שהחל מבצע האכיפה. על כן לא הוחלה התקנה דנן בעניינה.

 

בית המשפט דחה טענה נוספת של חברת אלמוג ב.ז וקבע כי אין אפשרות בגין אותה הפרה להפחית את סכום העיצומים הן לפי הוראות תקנה 2 והן לפי הוראות תקנה 3. הפחתת העיצומים בגין הפרות מיום התקנת תקנות ההפחתה תבוצע בהתאם להוראות תקנה 2. ואילו הוראות תקנה 3 יחולו  רק על הפרות שבוצעו לפני התקנת תקנות ההפחתה.

 

בפסק הדין נדחו גם טענות הקבלן אלמוג ב.ז לפיהן המדינה פעלה בחוסר סמכות, מאחר ולשונו של סעיף 4ח(ב) לחוק תולה את ביצוע ההפחתה בהתקנת התקנות, ולא ניתן להפעיל את יתר הוראות החוק, לרבות הטלת עיצומים בטרם הותקנו תקנות ההפחתה. בית המשפט קובע כי במקרה של חברת אלמוג ב.ז נוסח החוק ברור ואי התקנת תקנות ההפחתה לא מונעת את יישום החקיקה. דהיינו, את הטלת העיצומים, בטרם הותקנו תקנות ההפחתה. בית המשפט קובע כי לשון התקנה בהיר, ברור ואינו נזקק לפרשנות. לא ניתן להסיק  מהבהרה זו או אחרת, כי התקנה איננה ברורה או לוקה בחסר.

לסיכום, בית המשפט דחה את טענות הקבלן אלמוג ב.ז וקבע כי הוא דוחה את הערעור המינהלי וקבע שהחברה הקבלנית תשלם הוצאות של 20 אלף ₪.