עמ"נ 1353-11-10חברת אובודוגוש (1984) בע"מ נגד רשם הקבלנים

בית המפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים

עמ"נ 1353-11-10

בפני      כב' השופטת שרה גדות, סגנית נשיא

המערערת:      אבו דוגוש (1984) בע"מ  ע"י ב"כ עו"ד שלמה אביטן

נגד

המשיב: מדינת ישראל – רשם הקבלנים ע"י פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

פסק דין

זהו ערעור מנהלי על החלטת ועדת העררים לפי חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות מיום 3.10.10 (להלן: "ועדת הערר").

המערערת מבקשת לבטל את החלטת ועדת הערר ולקבוע כי ביטול רישומה בפנקס הקבלנים נעשה שלא כדין ודינו להתבטל.

העובדות:

מערערת היא חברה קבלנית לביצוע עבודות בנייה ופיתוח, הרשומה בפנקס הקבלנים בענפים 100, 200, 210, 220, 260, 400, סיווג 1.

ביום 14.8.07 פנה המשיב אל המערערת וטען כי ממידע שברשותו עולה כי מר אבו דוגוש חסן, המשמש כמנהל בחברה המערערת, הוכרז כפושט רגל.

לאור האמור לעיל, ביקש המשיב מהמערערת עדכון בתצהיר בנוגע לזהות הגוף המנהל בפועל את החברה.

עוד הוסיף המשיב במכתבו: "אם לא אקבל את תגובתכם ואת התצהיר מלא וחתום תוך 21 יום ולאחר שאתייעץ בועדה המייעצת לרשם הקבלנים, אפעל לביטול רישומכם" (נספח 1 לעיקרי הטיעון) (להלן: "המכתב").

ביום 8.11.07 שלח המשיב מכתב נוסף למערערת בו הודיע כי מאחר ולא התקבלה תשובת המערערת למכתב, ולאחר התייעצות עם הועדה המייעצת, מבוטל רישומה של המערערת בפנקס הקבלנים.

עוד הוסיף המשיב במכתבו כי המערערת "תוכל/ו לערער על החלטה זו, על פי סעיף 9 לחוק, בפני ועדת ערר בבית המשפט המחוזי בת"א" (להלן: "מכתב הביטול").

ביום 13.11.07 פנה בא-כוח המערערת למשיב והודיע כי "מבירור שערך מרשי – לא נמצא כל מידע או הליך שבו הוכרז לכאורה כפושט רגל".

ביום 19.11.07 שלח ב"כ המערערת למשיב מכתב נוסף והודיע כי אותר הליך בו הגיש בנק חקלאות לישראל בע"מ בקשה לפשיטת רגל כנגד מר חסן אבו דוגוש, אולם מר אבו דוגוש לא הוכרז כפושט רגל.

בין הצדדים נמשכה תכתובת עניפה כשהמערערת מבקשת לבטל את ביטול רישומה בפנקס הקבלנים ואילו המשיב ממשיך בעמדתו לפיה על המערערת להגיש בקשה לחידוש רישום.

ביום 14.3.10 הודיע המשיב למערערת כי בקשתה לחידוש רישום בפנקס הקבלנים הובאה לדיון בפני הועדה המייעצת לרשם הקבלנים.

הועדה עיינה במסמכים וסברה כי מאחר ופעילות המערערת ומצבת כוח האדם שלה נמוכה ביותר, ניתן לחדש את רישומה בסוג 1 וכך נרשמה המערערת בפנקס הקבלנים.

על החלטה זו של המשיב מיום 14.3.10 הגישה המערערת ערר לועדת הערר.

ביום 3.10.10 ניתנה החלטת ועדת הערר אשר קבעה, בין היתר, כדלקמן:

" …לאחר שהעוררת נמחקה מהפנקס בתוקף החלטת הרשם, שלא הגישה עליה ערר, אכן רואים את רישומה כרישום ראשון, ואין היא זכאית לסיווג העולה על זה שניתן לה" (סעיף 3 להחלטה – ש.ג).

ואם העוררת או בעל הענין לא הגיבו, עליהם לשאת בתוצאה הנובעת ממחדל זה…" (סעיף 4 להחלטה – ש.ג).

קביעתנו היא שהעוררת קיבלה את המכתב כפי שציטט בא כוחה בכתב הערר, ולא הובא בפנינו נימוק כלשהו שמנע מהעוררת להגיב על מכתב זה" (סעיף 5 להחלטה – ש.ג).

וכדי שנתערב בהחלטה נשוא ערר זה מוטל הנטל על העוררת להצביע על פגמים הפוסלים שיקול דעת מנהלי שנפלו בהחלטתו האמורה של הרשם. וכבר אמרנו כי פגמים כאלה לא הוכחו כל עיקר.

עיקר הדברים: אנו דוחים את הערר…" (סעיפים 6 ו- 7 להחלטה).

כנגד החלטת ועדת הערר הוגש הערעור נשוא פסק דין זה.

טענות המערערת:

לטענת המערערת, ביטול רישומה מפנקסי המשיב נעשה משום שלא הגיבה במועד למכתב המשיב מיום 14.8.07 ולא על בסיס פקודת פשיטת הרגל.

על פי סעיף 8 לחוק רישום קבלנים, המפרט את עילות פסלות הרישום וביטול הרישום בפנקסי רשם הקבלנים, לא קיימת עילה המאפשרת למשיב לבטל את רישום המערערת על בסיס אי מתן תשובה למכתבו של המשיב.

ביטול הרישום בעילה זו הוא בטל מעיקרו.

המערערת טוענת כי לא התבקש על ידה חידוש רישום, וחידוש הרישום נעשה ע"י המשיב שלא כדין ושלא בצדק, ודינו להתבטל.

המערערת מוסיפה כי המשיב פעל בחוסר סבירות קיצוני כאשר ביטל את רישומה בפנקסיו, מבלי לבדוק את המידע עליו התבסס לצורך ביטול הרישום, ומבלי לאפשר לה זכות טיעון.

לגופו של עניין, טוענת המערערת כי מנהלה, מר אבו דוגוש, מעולם לא הוכרז כפושט רגל, ובעת ביטול רישום המערערת לא היתה קיימת כל החלטה שיפוטית לפיה הוא פושט רגל.

לטענת המערערת, ועדת הערר שגתה כאשר קבעה כי עליה לשאת בתוצאה הנובעת ממחדל אי התגובה למשיב, למרות שמנהל המערערת לא הוכרז מעולם כפושט רגל.

לטענתה, ביטול הרישום הנובע מאי תשובה למכתב, בטל מעיקרו.

המערערת טוענת כי נטל השכנוע מוטל על המשיב להוכיח כי מנהל המערערת הוכרז כפושט רגל.

לטענת המערערת, החלטת הועדה ניתנה בחוסר סמכות ובניגוד להוראות הדין, היא בלתי סבירה, בלתי עניינית ובלתי מבוססת, ומשום כך על בית המשפט להתערב בה.

טענות המשיב:

המשיב טוען כי החלטת הביטול מיום 8.11.07 היא החלטה חלוטה, אשר לא הוגש עליה ערר, ומשום כך מנועה המערערת מלטעון כעת כנגד אותה החלטה.

בנוסף על כך, סבירות אותה החלטה לא היתה נשוא הערר ומשום כך אין היא יכולה להיות נשוא הערעור דנן.

המשיב טוען כי יש לדחות את ניסיונות המערערת לתקוף את החלטת הביטול מיום 8.11.07 שכן הערר שהוגש לועדת הערר היה אך ורק על החלטת הרשם מיום 14.3.10 (הנזכרת בסעיף 6 הנ"ל).

גם בסעיף 2 (עמ' 2) להחלטת ועדת הערר צוין כי הערר הוגש על החלטת הרשם מיום 14.3.10.

המשיב מציין כי המערערת התעלמה מפנייתו במשך 3 חודשים, מאז נשלח אליה המכתב מיום 14.8.07, ואי מתן מענה לפניות המשיב מהווה, כשלעצמו, עילה לביטול רישום בפנקס הקבלנים.

המשיב טוען כי המערערת בעצמה ביקשה את חידוש הרישום בפנקס הקבלנים (מוצג 3 לעיקרי הטיעון של המשיב) וכי מנהל המערערת ובא-כוחה התייצבו לדיון בפני הועדה המייעצת לרשם הקבלנים ביום 29.9.09, דיון אשר עסק בבקשה לחידוש רישומה של המערערת.

המשיב מוסיף כי על בסיס בדיקות שנערכו על ידו בעניינה של המערערת, עובר להחלטתו מיום 14.3.10, אין מקום לרשום את המערערת בסיווג המבוקש על ידה.

החלטתו מיום 14.3.10 מנתקת את הקשר בין ביטול הרישום משנת 2007 לבין הורדת סיווגה של המערערת לסיווג נמוך יותר, כאשר לנושא פשיטת הרגל של מנהל המערערת אין רלוונטיות להחלטה זו.

המשיב טוען כי גם אם יתברר כי ביטול הרישום נעשה שלא כדין, אין כל בסיס מקצועי היום להעלאת סיווגה של המערערת מאחר ואין לה יכולת ביצועית לסיווג הגבוה מסוג 1, לאחר בחינת הועדה המקצועית.

החלטת הרשם מיום 14.3.10 ניתנה לאחר קיום דיון בנוכחות המערערת ובא-כוחה ולאחר שמיעת המלצתה של ועדת מומחים בתחום הבנייה.

אי לכך החלטת הרשם להוריד את סיווגה של המערערת היתה סבירה, חוקית, לא נפל בה כל פגם ואין מקום להתערב בה.

המשיב טוען גם כי עומדת לו חזקת התקינות, ועל המערערת הנטל להוכיח כי החזקה נסתרה.

בענייננו, כך לטענתו, לא הצליחה המערערת לסתור את החזקה.

דיון:

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

הערעור שהגישה המערערת לועדת הערר היה אך ורק על החלטת המשיב מיום 14.3.10.

כך גם מציינת ועדת הערר כי הערעור שהוגש בפניה הוא אך ורק על החלטת המשיב מיום 14.3.10.

אי לכך אין המערערת יכולה להעלות במסגרת הערעור שבפנינו טענות כנגד החלטת הרשם מיום 8.11.07 שכן ניתן להעלות במסגרת הערעור שבפנינו אך ורק טענות שנידונו בפני ועדת הערר.

אשר על כן, כל טענה שהעלתה המערערת במסגרת ערעור זה כנגד החלטת הרשם מיום 8.11.07, דינה להידחות.

זאת ועוד. בהחלטת הרשם מיום 8.11.07, בה הודע למערערת כי רישומה נמחק בפנקס הקבלנים,  צוין במפורש כי המערערת תוכל לערער על החלטה זו בפני ועדת הערר על פי סעיף 9 לחוק.

המערערת לא עשתה כן ולא הגישה ערר במועד על החלטת המשיב ומשום כך צודק המשיב הטוען כי החלטת הרשם מיום 8.11.07 היא החלטה חלוטה, אשר לא הוגש עליה ערר, ואין עוד מקום לתקוף אותה.

כך גם קבעה ועדת הערר, בסעיף 1 להחלטתה כדלקמן:

"… ראוי להדגיש כי העוררת לא הגישה ערר על שלילת רישיונה הקבלני, אף שהודע לה במכתב האמור על זכותה להגיש ערר. פירוש הדבר הוא כי החלטתו של הרשם לעניין ביטול רישומה עומדת בעינה, ושוב איננה ניתנת לביטול".

אני ערה היטב לטענת המערערת לפיה מר אבו דוגוש, מנהל המערערת, לא הוכרז כפושט רגל במועדים הרלוונטיים.

יחד עם זה, במכתב מיום 14.8.07 ניתנה למערערת האפשרות להגיב על העובדות ובהחלטה מיום 8.11.07 ניתנה למערערת אפשרות להגיש ערר.

משלא הגישה המערערת ערר על החלטה זו מיום 8.11.07 במשך מספר שנים אין עוד מקום לדון בתקיפת החלטה זו.

המערערת טוענת כי לא הגישה בקשה לחידוש הרישום אולם כעובדה, ביום

30.4.09, הגישה בקשה לחידוש הרישום כמפורט בנספח 3 לעיקרי הטיעון.

עניינה של המערערת הובא בפני הועדה המייעצת, אליה זומנו גם נציגי המערערת, ובסופו של הליך הוחלט, ביום 14.3.10, לחדש את רישום המערערת בענפים 100, 200, 210, 220, 260, ו- 400 בסוג 1 (ראה נספח 9 לעיקרי הטיעון).

עיון בערעור שהגישה המערערת מעיד כי אין בו כל טענה עניינית ומהותית כנגד סיווג המערערת לסיווג 1, כפי שהוחלט בהחלטת הרשם מיום 14.3.10.

טענותיה של המערערת מתייחסות למכתב המשיב מיום 14.8.07 ולהחלטת הרשם מיום 8.11.07, והטענות לפיהן לא היה מקום למחוק את המערערת מפנקס הקבלנים על בסיס הנתונים במכתבים אלה.

המערערת לא העלתה כל טענה כנגד הורדת הסיווג לסיווג 1, על בסיס מצבה של המערערת, ולא טענה, ולו לכאורה, כי על פי מצבה יש להעניק לה סיווג גבוה יותר.

המערערת השתיתה את הערעור על בסיס טענותיה כנגד המכתב מיום 14.8.07 וההחלטה מיום 8.11.07 אך החלטת הרשם מיום 8.11.07 היא החלטה חלוטה, לא הוגש עליה ערר לועדת הערר ואין מקום לדון בה.

אני מקבלת את עמדת המשיב, המפורטת בסעיפים 22-24 לעיקרי הטיעון מטעם המשיב, כדלקמן:

" 22. … אין בטענות העולות בערעור כל התמודדות עם מהות החלטת רשם הקבלנים מיום 14/3/10 עליו הוגש הערר ועם החלטת כב' ועדת הערר לאשר את ההחלטה הזו כהחלטה סבירה. עיון בערעור מעלה כי אין בו כל טענה עניינית ומהותית כלשהי כנגד החלטת הרשם מיום 14/3/10- בדבר העדר כושר הביצועי של החברה להחזיק בסיווג הגבוה מסוג 1 (!)

23. כל שהמערערת טוענת כי שגתה כב' הועדה כאשר קבעה כי ביטול הרישום בהחלטת הרשם מנובמבר 2007 נעשה כתוצאה מהתנהלות המערערת ועל אחריותה, זאת משום שהמערערת לא הגיבה במועד לפניית הרשם לפיה מנהלה של המערערת הוכרז כפושט רגל.

            24. טענה זו כלל אינה רלוונטית ואין לה דבר וחצי דבר עם החלטת כב' ועדת הערר".

(ההדגשות במקור- ש.ג.)

אני גם מקבלת את עמדת המשיב כמפורט בסעיף 39-43 לעיקרי הטיעון שם צוין, בין היתר, כי "קבלת הערעור עלולה להביא למעשה להטעיית הציבור, אשר יטה לחשוב, בניגוד לדעת הועדה המקצועית, כי למערערת נתונה יכולת לבצע עבודות ברמה מסוימת. החלטה מעין זו, טומנת בחובה אחריות כבדה על שלום הציבור וביטחונו, אחריות אותה אין מקום לקחת, מקום בו קבלן נעדר כישורים לביצוע" (סעיף 39 לעיקרי הטיעון, ההדגשה במקור- ש.ג.)

ועוד צוין:

"41. המערערת מבקשת להשיב את הגלגל אחור, אולם היא מנועה לעשות זאת מאחר וגם אם ביטול הרישום נעשה שלא כדין כנטען, הרי כך או אחרת אין כל בסיס מקצועי וביצועי להעלאת סיווגה של המערערת"

(סעיף 41 לעיקרי הטיעון, ההדגשה במקור- ש.ג.)

החלטת ועדת הערר היא סבירה, לא מצאתי כי נפל בה פגם ואין מקום להתערב בה.

אשר על כן, הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיב הוצאות בסכום כולל של 15,000 ₪.

הצדדים יגיבו, תוך 7 ימים, לעניין הערבון אשר הופקד בתיק על ידי המערערת.

המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לצדדים.

ניתן היום,  כ' טבת תשע"ב, 15 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.